פסק-דין בתיק ת"א 25586-07-10

תביעה לפיצוי על נזקי גוף בגין תאונת אופניים.

רקע ועובדות שאינם במחלוקת

1. התובע יליד 1994, בן 15 בעת האירוע, תלמיד כתה ט' - עולה לכיתה י' ומתגורר עם הוריו ברח' ז'בוטינסקי 4 בגבעתיים. ביום ששי, ה - 7.8.09 בשעה 16.00 או בסמוך, במהלך חופשת הקיץ, רכב על אופניו במדרכה מול ביתו, לכיוון רח' הכנסת. בסמוך לבית הספר גורדון איבד שליטה, נפל מהאופניים וכתוצאה מכך נחתך בגיד אכילס בקרסול רגלו הימנית [" התאונה"].

2.  הנתבעת 1 הינה עירייה שבאחריותה לתחזק ולפנות אשפה מהרחובות. נתבעת 2 מבטחת את אחריותה הרלוונטית של העירייה.

3.  התובע נחבש תחילה על ידי נער בן גילו, שהזדמן למקום, לווה על ידי הנער לביתו וכעבור זמן קצר, כאשר לא הצליחו התובע ומשפחתו לעצור את הדימום, נסעו לבית חולים שיבא. התברר שהתובע סובל מקרע בגיד אכילס, הוא אושפז ונותח לתפירת הגיד. התובע שוחרר כעבור שלושה ימים עם רגל מגובסת. כעבור כ - 3 חודשים הוחלף הגבס במגף פלסטי. התובע נעזר תחילה בכיסא גלגלים, לאחר מכן בקביים ובהדרגה עבר לדריכה חלקית. בהמשך עבר טיפולי פיזיותרפיה. הוא שב ללימודים סדירים עם פתיחת שנת הלימודים ונזקק תחילה להסעות ברכב אביו.

4.  התובע סיים את לימודיו ללא תעודת בגרות. בגיוסו הפחית צה"ל את הפרופיל הרפואי שלו ל - 64 עקב פגיעה באצבעות הרגליים ומצב לאחר חבלה / מחלה או ניתוח בקרסול. בעת הכנת תצהירו, ב - 12.11.12, שירת בצה"ל כפקיד.

המחלוקות

5.  אין מחלוקת על עצם קרות התאונה. לטענת התובע נגרמה התאונה כתוצאה מפסולת בנייה, קרשים וזכוכיות שבורות שמקורם בשיפוצים בבית הספר גורדון. לטענתו הונחו והושארו כל אלה  מחוץ לתא בנוי וייעודי לכך. לטענת העירייה לא הוכיח התובע קיומה של פסולת כזו במקום ואף לא את מקורה. לטענת התובע חדלה העירייה באי פינוי הפסולת במקום ואילו לטענת העירייה פינתה כל פסולת בהתאם לסדרי עבודתה, פעמיים ביום.

6. לטענת התובע היה על העירייה לדאוג להנחת הפסולת במכולת אשפה בתוך שטח בית הספר. העירייה חולקת על כך. התובע מסכים שהרחוב טואטא פעמיים ביום על ידי עובדים מטעם העירייה והיה נתון לביקורות של פקחי העירייה. לטענתו כל אלה לא התריעו בעירייה על אותה פסולת. לטענתו אין מדובר במפגע "טרי". לטענת העירייה אין מניעה להנחת פסולת כזו מחוץ לשטח בית הספר  ודי בטאטוא ובפיקוח סדיר של העובדים מטעמה, בשעות העבודה ולפי סדרי העבודה הנוהגים, בפרט לא בימי ששי לפני כניסת השבת.  התובע לא הוכיח שמדובר בפסולת "טרייה". 

7. מוסכם שלעירייה חובות זהירות כלפי המשתמשים ברחובותיה ובמדרכותיה. מוסכם כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק. המחלוקת מתמקדת באמצעים הסבירים הנדרשים מהעירייה לשם קיום חובתה הקונקרטית כלפי התובע. לטענת התובע לא נקטה העירייה באמצעים סבירים, לא דרשה מהמטאטאים ומהמפקחים לדווח לה על מפגעים ובהתאם גם לא דווחה על ידיהם. לטענת העירייה דווחה על ידיהם בשגרה ובמשך שעות הפעילות על מפגעים. אין בידיה ואין לדרוש ממנה להעמיד מטאטא ופקח ליד כל מפגע ובכל עת.

8. לטענת העירייה יש לייחס לתובע שרכב על אופניו על המדרכה אשם תורם מכריע. זאת לאור גילו, לאור היכרותו את המקום ולאור עדותו שראה את הפסולת אך בכל זאת ניסה לעבור לידה כי היה בטוח שיכול היה לעבור שם. לטענת התובע אין לייחס לו אשם תורם לאור גילו, לאור העובדה שהמדרכה במקום רחבה, שהרחוב הינו חד סטרי, רכבים חונים בשני צידיו וזה המסלול הבטוח יותר לרכיבה.

9. מחלוקות שגורות לגבי הנכות הרפואית, התפקודית וראשי הנזק השונים. 

הראיות

10. מטעם התובע העידו הוא, אביו מרדכי והחבר אביב ינקוביץ, שהזדמן למקום בתכוף למועד התאונה. מטעם העירייה העיד אבי בוקסבוים, מנהל מחלקת איסוף  ופינוי וחיים סעידי, מנהל רובע מרכז.

11. כל אחד מהצדדים הצטייד כמקובל בחוות דעת רפואית מטעמו. התובע הגיש את חוות דעתו של ד"ר דוד יהודה. העירייה הגישה את חוות דעתו של ד"ר נוף. ד"ר יהודה העמיד את נכותו האורטופדית של התובע על 20% ובנוסף על  10% בגין צלקת רגישה, מכאיבה ומכוערת. ד"ר נוף העמיד את נכותו על 5% בגין צלקת, מהפן האסתטי. לאור הפערים בין מומחי הצדדים מינה בית המשפט את פרופ' גנאל כמומחה מטעמו. פרופ' גנאל העמיד את נכותו האורטופדית על 5% ובנוסף 10% בגין צלקת מכערת מהפן האסתטי. 

12. התובע ניסה להסתמך על חוות דעתו של ד"ר וסרלאוף שהוגשה לכלל חברה לביטוח במסגרת תביעת התובע על פי פוליסת תלמידים. לכך התנגדה הנתבעת. כבר עתה אני קובעת שחוות דעת זו אינה משמשת ואינה יכולה לשמש כראיה בהליך שלפניי, שכן לא הוגשה במסגרתו.

13. התובע לא השלים עם חוות דעתו של פרופ' גנאל , זימן אותו להעיד וחקר אותו על חוות דעתו.

ממצאים עובדתיים

14. נטל הוכחת נסיבות וגורם התאונה מוטל על התובע מתחילת התביעה ועד סופה.  במידה שיוכיח את גרסתו, יעבור לעירייה הנטל להוכיח שנקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע את התאונה. בניגוד לטענת התובע, לא מתקיימים כאן מרבית התנאים המצטברים להעברת הנטל מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לתובע הייתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לתאונה. כבר על פי גרסאות הצדדים, בפרט התובע בראשית הדרך, לא הראה  שלעירייה הייתה שליטה מלאה על נכס, שהגורם לנזק בשליטתה המלאה ושהתאונה מתיישבת יותר עם המסקנה שהעירייה לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא עצמו נקט בזהירות סבירה.